Daily Rambam
Home
(current)
Archives
סיום הרמב״ם
Download
718.480.0200
Dedications
Download the
מורה שיעור
ב"ה
Previous Day
ח׳ אייר ה׳תשפ״ג
Next Day
ג׳ פרקים ליום
הל׳ יסודי התורה פרק ז-ט
אידיש
English
פרק אחד ליום
מנין המצות. מצות לא תעשה. א מצוה ראשונה.. קכב שלא לשבור.. בו
אידיש
English
מצוות לא תעשה
א
הקדמה
1x
1.25x
1.5x
1.75x
2x
2.25x
2.5x
2.75x
3x
Download audio
Video
Previous Day
ח׳ אייר ה׳תשפ״ג
Next Day
א
.
מצוה ראשונה ממצוות לא תעשה, שלא לעלות במחשבה שיש שם אלוה זולתי ה׳, שנאמר ״לא יהיה לך אלוהים אחרים, על פניי״ (שמות כ,ב; דברים ה,ו).
ב
. שלא לעשות פסל, לא יעשה בידו ולא יעשו לו אחרים, שנאמר ״לא תעשה לך פסל״ (שמות כ,ג; דברים ה,ז).
ג
. שלא לעשות עבודה זרה ואפילו לאחרים, שנאמר ״ואלוהי מסכה, לא תעשו לכם״ (ויקרא יט,ד).
ד
. שלא לעשות צורות לנואי, ואף על פי שאין עובדין אותן, שנאמר ״לא תעשון, איתי״ (שמות כ,יט).
ה
. שלא להשתחוות לעבודה זרה, ואף על פי שאין דרך עבודתה בהשתחוויה, שנאמר ״לא תשתחווה להם״ (שמות כ,ד; דברים ה,ח).
ו
. שלא לעבוד עבודה זרה בדברים שדרכה להיעבד בהם, שנאמר ״ולא תעבדם״ (שמות כ,ד; שמות כג,כד; דברים ה,ח).
ז
. שלא להעביר למולך, שנאמר ״ומזרעך לא תיתן, להעביר למולך״ (ויקרא יח,כא).
ח
. שלא לעשות מעשה אוב, שנאמר ״אל תפנו אל האובות״ (ויקרא יט,לא).
ט
. שלא לעשות מעשה יידעוני, שנאמר ״ואל היידעונים״ (ויקרא יט,לא).
י
. שלא לפנות אחר עבודה זרה, שנאמר (ויקרא יט, ד): ״אל תפנו אל האלילים״.
יא
. שלא להקים מצבה, שנאמר ״ולא תקים לך, מצבה״ (דברים טז,כב).
יב
. שלא ליתן אבן משכית, שנאמר ״ואבן משכית לא תיתנו בארצכם״ (ויקרא כו,א).
יג
. שלא ליטע אילן במקדש, שנאמר ״לא תיטע לך אשרה, כל עץ״ (דברים טז,כא).
יד
. שלא לישבע בעבודה זרה לעובדיה, ולא משביעין אותן בה, שנאמר ״ושם אלוהים אחרים לא תזכירו, לא יישמע על פיך״ (שמות כג,יג).
טו
. שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה, שנאמר ״לא יישמע על פיך״ (שמות כג,יג); זו אזהרה למדיח.
טז
. שלא להסית אדם מישראל אחר עבודה זרה, שנאמר במסית ״ולא יוסיפו לעשות״ (דברים יג,יב).
יז
. שלא לאהוב המסית, שנאמר ״לא תאבה לו״ (דברים יג,ט).
יח
. שלא לעזוב השנאה למסית, שנאמר ״ולא תשמע אליו״ (דברים יג,ט).
יט
. שלא להציל המסית אלא עומד על דמו, שנאמר ״לא תחוס עינך עליו״ (דברים יג,ט).
כ
. שלא ילמד המוסת זכות על המסית, שנאמר ״לא תחמול״ (דברים יג,ט).
כא
. שלא ישתוק המוסת מללמד חובה על המסית, אם ידע לו חובה, שנאמר ״ולא תכסה עליו״ (דברים יג,ט).
כב
. שלא ליהנות בציפויי נעבד, שנאמר ״לא תחמוד כסף וזהב עליהם״ (דברים ז,כה).
כג
. שלא לבנות עיר הנידחת לכמות שהייתה, שנאמר ״לא תיבנה עוד״ (דברים יג,יז).
כד
. שלא ליהנות בממון עיר הנידחת, שנאמר ״ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם״ (דברים יג,יח).
כה
. שלא ליהנות בעבודה זרה, ובכל משמשיה ובתקרובת שלה וביין שנתנסך לה, שנאמר ״ולא תביא תועבה אל ביתך״ (דברים ז,כו).
כו
. שלא להתנבא בשמה, שנאמר ״ואשר ידבר, בשם אלוהים אחרים״ (דברים יח,כ).
כז
. שלא להתנבא בשקר, שנאמר ״אשר יזיד לדבר דבר בשמי, את אשר לא ציוויתיו״ (דברים יח,כ).
כח
. שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה, שנאמר ״לא תשמע, אל דברי הנביא״ (דברים יג,ד).
כט
. שלא נימנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו, שנאמר ״לא תגור ממנו״ (דברים יח,כב).
ל
. שלא ללכת בחוקות עובדי עבודה זרה ולא במנהגותם, שנאמר ״ולא תלכו בחוקות הגוי״ (ויקרא כ,כג).
לא
. שלא לקסום, שנאמר ״לא יימצא בך . . . קוסם קסמים״ (דברים יח,י).
לב
. שלא לעונן, שנאמר ״לא תעוננו״ (ויקרא יט,כו).
לג
. שלא לנחש, שנאמר ״לא תנחשו״ (ויקרא יט,כו).
לד
. שלא לכשף, שנאמר ״לא יימצא בך . . . ומכשף״ (דברים יח,י).
לה
. שלא לחבור חבר, שנאמר ״וחובר, חבר״ (דברים יח,יא).
לו
. שלא לשאול באוב, שנאמר ״ושואל אוב״ (דברים יח,יא).
לז
. שלא לשאול ביידעוני, שנאמר ״ושואל אוב ויידעוני״ (דברים יח,יא).
לח
. שלא לשאול בחלום מן המתים, שנאמר ״ודורש אל המתים״ (דברים יח,יא).
לט
. שלא תעדה אישה עדי איש, שנאמר ״לא יהיה כלי גבר על אישה״ (דברים כב,ה).
מ
. שלא יעדה איש עדי אישה, שנאמר ״ולא ילבש גבר שמלת אישה״ (דברים כב,ה), מפני שזה היה מנהג עובדי עבודה זרה וכן מפורש בספרי עבודתה.
מא
. שלא לכתוב בגוף כעובדי עבודה זרה, שנאמר ״וכתובת קעקע, לא תיתנו בכם״ (ויקרא יט,כח).
מב
. שלא ללבוש שעטנז כמו שלובשין כומרי עבודה זרה, שנאמר ״לא תלבש שעטנז״ (דברים כב,יא).
מג
. שלא להקיף פיאת ראש ככומרי עבודה זרה, שנאמר ״ולא תקיפו, פאת ראשכם״ (ראה ויקרא יט,כז).
מד
. שלא להשחית כל הזקן כעובדי עבודה זרה, שנאמר ״ולא תשחית, את פאת זקנך״ (ויקרא יט,כז).
מה
. שלא להתגודד כעובדי עבודה זרה, שנאמר ״לא תתגודדו״ (דברים יד,א); וגדידה ושריטה אחת היא.
מו
. שלא לשכון בארץ מצריים לעולם, שנאמר ״לא תוסיפון לשוב בדרך הזה, עוד״ (דברים יז,טז).
מז
. שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העיניים, שנאמר ״ולא תתורו . . .״ (במדבר טו,לט).
מח
. שלא לכרות ברית לשבעה עממין, שנאמר ״לא תכרות להם ברית״ (דברים ז,ב).
מט
. שלא להחיות אדם משבעה עממים, שנאמר ״לא תחייה, כל נשמה״ (דברים כ,טז).
נ
. שלא לחון על עובדי עבודה זרה, שנאמר ״ולא תחונם״ (דברים ז,ב).
נא
. שלא להושיב עובדי עבודה זרה בארצנו, שנאמר ״לא יישבו בארצך״ (שמות כג,לג).
נב
. שלא להתחתן בעובדי עבודה זרה, שנאמר ״ולא תתחתן, בם״ (דברים ז,ג).
נג
. שלא יישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם, שנאמר ״לא יבוא עמוני ומואבי, בקהל ה׳״ (דברים כג,ד).
נד
. שלא להרחיק זרע עשיו מן הקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר ״לא תתעב אדומי״ (דברים כג,ח).
נה
. שלא להרחיק מצרי מלבוא בקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר ״לא תתעב מצרי״ (דברים כג,ח).
נו
. שלא לקרוא שלום לעמון ומואב בתחילה בשעת מלחמה כשאר גויים, שנאמר ״לא תדרוש שלומם, וטובתם״ (דברים כג,ז).
נז
. שלא להשחית אילני מאכל, וכן כל שיש בו השחתה אסור, שנאמר ״לא תשחית את עצה״ (דברים כ,יט).
נח
. שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מאויביהם בשעת מלחמה, שנאמר ״לא תערוץ, מפניהם״ (דברים ז,כא), ״לא, תיראום״ (דברים ג,כב).
נט
. שלא יסור מליבנו מעשה עמלק הרע שעשה לנו, שנאמר ״לא, תשכח״ (דברים כה,יט).
ס
. שאנו מוזהרין על ברכת השם, שנאמר ״אלוהים, לא תקלל״ (שמות כב,כז), ונאמר בעונש ״ונוקב שם ה׳ מות יומת״ (ויקרא כד,טז). .וזה הכלל: .כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת בית דין, הרי זו מצות לא תעשה--חוץ ממילה ופסח, שהן בכרת והן מצוות עשה.
סא
. שלא לעבור על שבועת ביטוי, שנאמר ״וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר״ (ויקרא יט, יב)
סב
. שלא ישבע לשוא, שנאמר ״לֹא תִשָּׂא אֶת שָׁם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא״ (שמות כ, ו; דברים ה, י).
סג
. שלא לחלל את שם הקדוש ברוך הוא, שנאמר ״וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי״ (ויקרא כב, לב).
סד
. שלא לנסות את דבר ה׳, שנאמר ״לֹא תְנַסּוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ (דברים ו, טז).
סה
. שלא לאבד בית המקדש, או בתי כנסייות, או בתי מדרשות; וכן אין מוחקין את השמות המוקדשין, ואין מאבדין כתבי הקודש, שנאמר ״אַבֵּד תְּאַבְּדוּן״ (דברים יב, ב), ״לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ (שם, ד).
סו
. שלא ילין הצלוב על העץ, שנאמר ״לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ״ (דברים כא, כג).
סז
.
שלא להשבית שמירה סביב למקדש, שנאמר ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי״ (ויקרא יח, ל).
סח
. שלא יכנס כהן להיכל בכל עת, שנאמר ״וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹדֶשׁ״ (ויקרא טז, ב).
סט
. שלא יכנס בעל מום מן המזבח ולפנים, שנאמר ״אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא״ (ויקרא כא, כג).
ע
. שלא יעבוד בעל מום, שנאמר ״אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם״ (ויקרא כא, יז).
עא
. שלא יעבוד בעל מום עובר, שנאמר ״כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרַב״ (ויקרא כא, יח).
עב
. שלא יתעסקו הלויים בעבודת הכהנים ולא הכהנים בעבודת הלויים, שנאמר ״אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרְבוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם״ (במדבר יח, ג).
עג
. שלא יכנס למקדש ולא יורה בתורה שתוי יין, שנאמר ״יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ בְּבוֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד״ (ויקרא י, ט) ונאמר ״וּלְהוֹרוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (ויקרא י, יא).
עד
. שלא יעבוד הזר במקדש, שנאמר ״וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם״ (במדבר יח, ד).
עה
. שלא יעבוד כהן טמא, שנאמר ״וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל״ (ויקרא כב, ב).
עו
. שלא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו, שנאמר ״וְלֹא יְחַלְּלוּ״ (ויקרא כא, ו).
עז
. שלא יכנס טמא לעזרה, שנאמר ״וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם״ (במדבר ה, ג); זה מחנה שכינה.
עח
. שלא יכנס טמא למחנה לויה שכנגדו לדורות הר הבית, שנאמר ״לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה״ (דברים כג, יא); זה מחנה לויה.
עט
. שלא לבנות אבני מזבח גזית, שנאמר ״לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית״ (שמות כ, כא).
פ
. שלא לפסוע על המזבח, שנאמר ״וְלֹא תַעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי״ (שמות כ, כב).
פא
. שלא לכבות אש המזבח, שנאמר ״אש, תמיד תוקד על המזבח--לא תכבה״ (ויקרא ו,ו).
פב
. שלא להקטיר ולהקריב במזבח הזהב, שנאמר ״לא תעלו עליו קטורת זרה״ (שמות ל,ט).
פג
. שלא לעשות במתכונת שמן המשחה, שנאמר ״ובמתכונתו, לא תעשו״ (שמות ל,לב).
פד
. שלא לסוך בשמן המשחה זר, שנאמר ״על בשר אדם, לא ייסך״ (שמות ל,לב).
פה
. שלא לעשות במתכונת הקטורת, שנאמר ״ובמתכונתה, לא תעשו״ (ראה שמות ל,לז).
פו
. שלא להוציא בדי הארון, שנאמר ״לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ״ (שמות כה, טו).
פז
. שלא ייזח החושן מעל האיפוד, שנאמר ״ולא ייזח החושן, מעל האיפוד״ (שמות כח,כח; שמות לט,כא).
פח
. שלא ייקרע המעיל, שנאמר ״כפי תחרא יהיה לו--לא ייקרע״ (שמות כח,לב).
פט
.
שלא להעלות קודשים בחוץ, שנאמר ״הישמר לך, פן תעלה עולותיך״ (דברים יב,יג).
צ
. שלא לשחוט קודשים בחוץ, שנאמר ״איש . . . אשר ישחט שור או כשב״ (ויקרא יז,ג) ״ואל פתח אוהל מועד, לא הביאו . . . ונכרת״ (ויקרא יז,ד).
צא
. שלא להקדיש בעלי מומין למזבח, שנאמר ״כול אשר בו מום, לא תקריבו״ (ויקרא כב,כ); זה הוא איסור הקדשו.
צב
. שלא לשחוט בעלי מומין לשם קרבן, שנאמר ״לא תקריבו אלה, לה׳״ (ויקרא כב,כב).
צג
. שלא לזרוק דם בעלי מומין לגבי המזבח, שנאמר בבעלי מומין ״לא תקריבו לה׳״ (ויקרא כב,כד); וזה הוא איסור זריקת דמו.
צד
. שלא להקטיר אימורי בעלי מומין, שנאמר ״ואישה, לא תיתנו מהם״ (ויקרא כב,כב).
צה
. שלא להקריב בעל מום עובר, שנאמר ״לא תזבח לה׳ אלוהיך שור ושה, אשר יהיה בו מום״ (דברים יז,א); זה הוא מום עובר.
צו
. שלא להקריב בעל מום מיד הגויים, שנאמר ״ומיד בן נכר, לא תקריבו״ (ויקרא כב,כה).
צז
. שלא ייתן מום בקודשים, שנאמר ״מום לא יהיה בו״ (ויקרא כב,כא); כלומר, לא תיתן בו מום.
צח
. שלא להקריב שאור או דבש, שנאמר (ויקרא ב, יא): ״כִּי כָל שְׂאוֹר וְכָל דְבַשׁ, לֹא תַקְטִירוּ״.
צט
. שלא להקריב תפל, שנאמר ״ולא תשבית מלח ברית אלוהיך״ (ויקרא ב,יג).
ק
. שלא להקריב אתנן ומחיר, שנאמר ״לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב״ (דברים כג,יט).
קא
. שלא לשחוט אותו ואת בנו, שנאמר ״אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד״ (ויקרא כב,כח).
קב
. שלא ליתן שמן זית במנחת חוטא, שנאמר ״לא ישים עליה שמן״ (ויקרא ה,יא).
קג
. שלא ליתן עליה לבונה, שנאמר ״ולא ייתן עליה לבונה״ (ויקרא ה,יא).
קד
. שלא ייתן שמן במנחת סוטה, שנאמר ״לא ייצוק עליו שמן״ (במדבר ה,טו).
קה
. שלא ייתן עליו לבונה, שנאמר ״ולא ייתן עליו לבונה״ (במדבר ה,טו).
קו
. שלא להמיר את הקודשים, שנאמר ״לא יחליפנו, ולא ימיר אותו״ (ויקרא כז,י).
קז
. שלא לשנות את הקודשים מקרבן לקרבן, שנאמר בבכור ״לא יקדיש איש, אותו״ (ויקרא כז,כו); כלומר, לא יקדישנו לקרבן אחר.
קח
. שלא לפדות בכור בהמה טהורה, שנאמר ״אך בכור שור . . . לא תפדה״ (במדבר יח,יז).
קט
. שלא למכור מעשר בהמה, שנאמר ״לא ייגאל״ (ויקרא כז,לג).
קי
. שלא למכור שדה החרם, שנאמר ״לא יימכר״ (ויקרא כז,כח).
קיא
. שלא לפדות שדה החרם, שנאמר ״לא ייגאל״ (ויקרא כז,כח).
קיב
. שלא יבדיל ראש חטאת העוף, שנאמר ״ומלק את ראשו ממול עורפו״ (ויקרא ה,ח).
קיג
. שלא לעבוד בקודשים, שנאמר ״לא תעבוד בבכור שורך״ (דברים טו,יט).
קיד
. שלא לגזוז את הקודשים, שנאמר ״ולא תגוז בכור צאנך״ (דברים טו,יט).
קטו
. שלא ישחוט הפסח והחמץ קיים, שנאמר ״לא תשחט על חמץ, דם זבחי״ (שמות לד,כה).
קטז
. שלא להניח אימורי הפסח עד שיפסלו בלינה, שנאמר ״ולא ילין חלב חגי, עד בוקר״ (שמות כג,יח).
קיז
. שלא להותיר מבשר הפסח, שנאמר ״ולא תותירו ממנו, עד בוקר״ (שמות יב,י).
קיח
. שלא להותיר מחגיגת ארבעה עשר ליום השלישי, שנאמר ״ולא ילין מן הבשר״ (דברים טז,ד); מפי השמועה למדו שבבשר חגיגת ארבעה עשר הכתוב מדבר, וזה שנאמר ״לבוקר״ (שם) לבוקרו של יום שני של פסח, שהוא שלישי לשחיטה.
קיט
. שלא להותיר מבשר פסח שני עד בוקר, שנאמר ״ולא ישאירו ממנו עד בוקר״ (ראה במדבר ט,יב).
קכ
. שלא להותיר מבשר התודה עד בוקר, שנאמר ״ולא תותירו ממנו, עד בוקר״ (ראה ויקרא כב,ל); והוא הדין לשאר הקודשים, שאין מניחין אותן לאחר זמן אכילתן.
קכא
. שלא לשבור עצם בפסח, שנאמר (שמות יב, מו): ״ועצם לא תשברו בו״.
קכב
. שלא לשבור עצם בפסח שני, שנאמר (שמות יב, מו): ״ועצם לא תשברו בו״.