לשבות בשמיני של חג, שנאמר: "וביום השמיני מקרא קודש" (ראה ויקרא כג,לו).
לישב בסוכה שבעת ימים, שנאמר: "בסוכות תשבו, שבעת ימים" (ויקרא כג,מב).
ליטול לולב, שנאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפות תמרים" (ויקרא כג,מ).
לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר: "יום תרועה, יהיה לכם" (במדבר כט,א).
ליתן מחצית השקל בכל שנה ושנה, שנאמר: "זה ייתנו, כל העובר על הפקודים" (שמות ל,יג).
לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר: "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו).
למנות מלך, שנאמר: "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו).
לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל, שנאמר: "ועל המשפט אשר יאמרו לך--תעשה" (דברים יז,יא).
לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין, שנאמר: "אחרי רבים--להטות" (שמות כג,ב).
למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל, שנאמר: "שופטים ושוטרים, תיתן לך" (דברים טז,יח).
להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין, שנאמר: "בצדק, תשפוט עמיתך" (ויקרא יט,טו).
להעיד בבית דין למי שיש לו עדות, שנאמר: "והוא עד, או ראה או ידע" (ויקרא ה,א).
לחקור העדים הרבה, שנאמר: "ודרשת וחקרת ושאלת, היטב" (דברים יג,טו).
לעשות לעדים זוממין כמו שזמו לעשות, שנאמר: "ועשיתם לו, כאשר זמם" (דברים יט,יט).
לערוף את העגלה כמצותה, שנאמר: "וערפו שם את העגלה, בנחל" (דברים כא,ד).
להכין שש ערי מקלט, שנאמר: "תכין לך, הדרך, ושילשת" (דברים יט,ג).
לתת ללויים ערים לשבת, וגם הן קולטות, שנאמר: "ונתנו ללויים . . . ערים" (במדבר לה,ב).
לעשות מעקה, שנאמר: "ועשית מעקה לגגך" (דברים כב,ח).
לאבד עבודה זרה וכל משמשיה, שנאמר: "אבד תאבדון את כל המקומות" (דברים יב,ב).
להרוג אנשי עיר הנידחת ולשרוף את העיר, שנאמר: "ושרפת באש את . . . כל שללה" (דברים יג,יז).
לאבד שבעה עממים מארץ ישראל, שנאמר: "החרם תחרימם" (דברים כ,יז).
להכרית זרעו של עמלק, שנאמר: "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט).
לזכור מה שעשה לנו עמלק תדיר, שנאמר: "זכור, את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה,יז).
לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה, שנאמר: "כי תקרב אל עיר" (דברים כ,י).
למשוח כוהן למלחמה, שנאמר: "והיה, כקורבכם אל המלחמה; וניגש הכוהן" (דברים כ,ב).
להתקין יד במחנה, שנאמר: "ויד תהיה לך, מחוץ למחנה" (דברים כג,יג).
להתקין יתד, שנאמר: "ויתד תהיה לך, על אזנך" (דברים כג,יד).
להשיב את הגזל, שנאמר: "והשיב את הגזילה אשר גזל" (ויקרא ה,כג).
ליתן צדקה, שנאמר: "פתוח תפתח את ידך" (דברים טו,ח; דברים טו,יא).
להעניק לעבד עברי, שנאמר: "הענק תעניק, לו" (דברים טו,יד); וכן אמה עברייה.
להלוות לעני, שנאמר: "אם כסף תלווה את עמי" (שמות כב,כד); "אם" זה אינו רשות אלא מצוה, שנאמר: "והעבט, תעביטנו" (דברים טו,ח).
להלוות לנוכרי בריבית, שנאמר: "לנוכרי תשיך" (דברים כג,כא); מפי השמועה למדו שזו מצות עשה.
להשיב המשכון לבעליו, שנאמר: "השב תשיב לו את העבוט" (דברים כד,יג).
ליתן שכר שכיר בזמנו, שנאמר: "ביומו תיתן שכרו" (דברים כד,טו).
להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו, שנאמר: "כי תבוא בכרם ריעך" (דברים כג,כה), "כי תבוא בקמת ריעך" (דברים כג,כו).
לעזוב מעל חברו או מעל בהמתו, שנאמר: "עזוב תעזוב, עימו" (שמות כג,ה).
להקים המשא על הבהמה, שנאמר: "הקם תקים, עימו" (דברים כב,ד).
להשיב האבידה, שנאמר: "השב תשיבם, לאחיך" (דברים כב,א).
להוכיח החוטא, שנאמר: "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט,יז).
לאהוב כל בני אדם מבני ברית, שנאמר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח).
לאהוב את הגר, שנאמר: "ואהבתם את הגר" (דברים י, יט).
לצדק מאזניים עם המשקלות, שנאמר: "מאזני צדק אבני צדק" (ויקרא יט, לו).
לכבד החכמים, שנאמר: "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט, לב).
לכבד אב ואם, שנאמר "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יא); (דברים ה, טו).
ליראה מאב ואם, שנאמר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ג).
לפרות ולרבות, שנאמר: "פרו ורבו" (בראשית ט, ז).
לבעול בקידושין, שנאמר: "כי יקח איש אשה ובא אליה" (דברים כב, יג) וראה דברים כד, א.
לשמח חתן את אשתו שנה, שנאמר: "נקי יהיה לביתו שנה אחת" (דברים כד, ה).
למול את הבן, שנאמר: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב, ג).
לייבם אשת אח, שנאמר: "יבמה יבוא עליה" (דברים כה,ה).
לחלוץ ליבם, שנאמר: "וחלצה נעלו מעל רגלו" (דברים כה,ט).
לישא אונס שנאמר: "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,כט).
לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, שנאמר: "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,יט).
לדון במפתה בחמישים שקל עם שאר דינין, שנאמר: "כי יפתה איש" (שמות כב,טו).
לעשות ליפת תואר ככתוב, שנאמר: "וראית, בשביה, אשת, יפת תואר" (דברים כא,יא).
לגרש בשטר, שנאמר: "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה" (דברים כד,א; דברים כד,ג).
לעשות לסוטה כתורה, שנאמר: "ועשה לה הכוהן, את כל התורה הזאת" (במדבר ה,ל).
להלקות הרשעים, שנאמר: "והפילו השופט והכהו" (דברים כה,ב).
להגלות רוצח בשגגה, שנאמר: "וישב בה, עד מות הכוהן" (במדבר לה,כה).
להיות בית דין הורגין בסיף, שנאמר: "נקום, יינקם" (שמות כא,כ).
להיות בית דין הורגין בחנק, שנאמר: "מות יומת הנואף, והנואפת" (ויקרא כ,י).
להיות בית דין שורפין באש, שנאמר: "באש ישרפו אותו, ואתהן" (ויקרא כ,יד).
להיות בית דין סוקלין באבנים, שנאמר: "וסקלתם אותם" (דברים כב,כד).
לתלות מי שנתחייב תלייה, שנאמר: "ותלית אותו, על עץ" (דברים כא,כב).
לקבור הנהרג ביומו, שנאמר: "כי קבור תקברנו ביום ההוא" (דברים כא,כג).
לדון בעבד עברי כהלכותיו, שנאמר: "כי תקנה עבד עברי" (שמות כא,ב).
לייעד אמה עברייה, שנאמר: "אשר לו יעדה" (שמות כא,ח), "ואם לבנו, ייעדנה" (שמות כא,ט).
לפדות אמה עברייה, שנאמר: "והפדה" (שמות כא,ח).
לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר: "לעולם, בהם תעבודו" (ויקרא כה,מו).
להיות החובל משלם ממון, שנאמר: "וכי יריבון אנשים--והכה איש" (שמות כא,יח).
לדון בנזקי בהמה, שנאמר: "וכי ייגוף שור איש את שור ריעהו" (שמות כא,לה).
לדון בנזקי הבור, שנאמר: "כי יפתח איש בור" (שמות כא,לג).
לדון לגנב בתשלומין או במיתה, שנאמר: "וכי יגנוב" (ראה שמות כא,לז), "אם במחתרת" (שמות כב,א), "וגונב איש ומכרו" (שמות כא,טז).
לדון בנזקי הבער, שנאמר: "כי יבער איש, שדה או כרם" (שמות כב,ד).
לדון בנזקי האש, שנאמר: "כי תצא אש ומצאה קוצים" (שמות כב,ה).
לדון בדין שומר חינם, שנאמר: "כי ייתן איש אל ריעהו כסף או כלים" (שמות כב,ו).
לדון בדין נושא שכר ושוכר, שנאמר: "כי ייתן איש אל ריעהו חמור או שור" (שמות כב,ט).
לדון בדין השואל, שנאמר: "וכי ישאל איש מעם ריעהו" (שמות כב,יג).
לדון בדין מקח וממכר, שנאמר: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך" (ויקרא כה,יד).
לדון בדין טוען וכופר, שנאמר: "על כל דבר פשע" (שמות כב,ח).
להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף, שנאמר: "וקצותה, את כפה" (דברים כה,יב).
לדון בדיני נחלות, שנאמר: "איש כי ימות, ובן אין לו" (במדבר כז,ח).
