Daily Rambam
Home
(current)
Archives
סיום הרמב״ם
Download
718.480.0200
Dedications
Download the
מורה שיעור
ב"ה
Previous Day
י״ט שבט ה׳תשפ״ו
Next Day
ג׳ פרקים ליום
מנין המצות. וראיתי לחלק.. בעזרת ש-די
אידיש
English
פרק אחד ליום
מצות עשה. א מצוה ראשונה.. פג להביא.. שמה
אידיש
English
מצוות עשה
א
הקדמה
Sorry, your browser doesn't support embedded videos. you can try downloading it instead.
1x
1.25x
1.5x
1.75x
2x
2.25x
2.5x
2.75x
3x
Download Video
Download audio
Audio Only
Previous Day
י״ט שבט ה׳תשפ״ו
Next Day
א
. מִצְוָה רִאשׁוֹנָה מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה, לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ (שמות כ ב, דברים ה ו).
ב
. לְיַחֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״ה׳ אֱלֹהֵינוּ, ה׳ אֶחָד״ (דברים ו, ד).
ג
. לְאָהֳבוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְאָהַבְתָּ, אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ (דברים ו ה, יא א).
ד
. לְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״אֶת-ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״ (דברים ו יג, י כ).
ה
. לְהִתְפַּלַּל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ (שמות כג, כה) – עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה.
ו
. לְדָבְקָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וּבוֹ תִדְבָּק״ (דברים י כ).
ז
. לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ״ (דברים ו יג, י כ).
ח
. לְהִדַּמּוֹת בִּדְרָכָיו הַטּוֹבִים וְהַיְּשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו״ (דברים כח, ט).
ט
. לְקַדַּשׁ שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְנִקְדַּשְׁתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (ויקרא כב, לב).
י
. לִקְרוֹת קִרְיַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״ (דברים ו, ז).
יא
. לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְלַמְּדָהּ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ״ (דברים ו, ז).
יב
. לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בָּרֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ״ (דברים ו, ח).
יג
. לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בַּיָּד, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ״ (דברים ו, ח).
יד
. לַעֲשׂוֹת צִיצִית, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת״ (במדבר טו, לח).
טו
. לִקְבֹּעַ מְזוּזָה, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ״ (דברים ו ט; יא, כ).
טז
. לְהַקְהִיל אֶת הָעָם לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמָר: ״הַקְהֵל אֶת הָעָם...״ (דברים לא, יב).
יז
. לִכְתֹּב כָּל אִישׁ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת״ (דברים לא, יט).
יח
. לִכְתֹּב הַמֶּלֶךְ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, יָתֵר עַל הָאֶחָד שֶׁלְּכָל אָדָם, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְכָתַב לוֹ אֵת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת״ (דברים יז, יח).
יט
. לְבָרַךְ אַחַר הַמָּזוֹן, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ (דברים ח, י).
כ
. לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ״ (שמות כה, ח).
כא
. לְיִרְאָה מִבַּיִת זֶה, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ״ (ויקרא יט ל; כו, ב).
כב
. לִשְׁמֹר בַּיִת זֶה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת״ (במדבר יח, ב).
כג
. לִהְיוֹת הַלֵּוִי עוֹבֵד בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא״ (במדבר יח, כג).
כד
. לְקַדַּשׁ הַכּוֹהֵן יָדָיו וְרַגְלָיו בְּשָׁעַת הָעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו...״ (שמות ל, יט).
כה
. לַעֲרֹךְ נֵרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו״ (שמות כז, כא).
כו
. לְבָרַךְ הַכּוֹהֲנִים אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמָר: ״כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר ו, כג).
כז
. לְהַסְדִּיר לֶחֶם וּלְבוֹנָה לִפְנֵי ה׳ בְּכָל שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְנָתַתָּ עַל הַשֻׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים״ (שמות כה, ל).
כח
. לְהַקְטִיר קְטֹרֶת פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים״ (שמות ל, ז).
כט
. לַעֲרֹךְ אֵשׁ בְּמִזְבַּח הָעוֹלָה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמָר: ״אֵשׁ תמיד תוקד על המזבח״ (ויקרא ו, ו).
ל
. לְהָרִים הַדֶּשֶׁן מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן״ (ויקרא ו, ג).
לא
. לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר: ״וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנֶפֶשׁ״ (במדבר ה, ב).
לב
. לחלוק כבוד לזרעו של אהרן, ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר: ״וְקִדַּשְׁתּוֹ״ (ויקרא כא, ח).
לג
. להיות הכהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר: ״וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ...״ (שמות כח, ב).
לד
. לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו, שנאמר: ״בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ״ (במדבר ז, ט).
לה
. למשוח כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר: ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה״ (שמות ל, לא).
לו
. להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדין כאחד, שנאמר: ״וְכִי יָבוֹא הַלֵּוִי...״ (דברים יח, ו) ״לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת״ (שם, ח).
לז
. להיות הכהנים מיטמאין לקרוביהם, ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל, שנאמר: ״לָהּ יִטַּמָּא״ (ויקרא כא, ג).
לח
. להיות כהן גדול נושא בתולה, שנאמר: ״וְהוּא אִשָּׁה בִּבְתוּלֶיהָ יִקָּח״ (ויקרא כא, יג).
לט
. להקריב תמידין בכל יום, שנאמר: ״שְׁנַיִם לַיּוֹם עוֹלָה תָמִיד״ (במדבר כח, ג).
מ
. להקריב כהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר: ״זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו״ (ויקרא ו, יג).
מא
. להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר: ״וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְּבָשִׂים״ (במדבר כח, ט).
מב
. להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר: ״וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ...״ (במדבר כח, יא).
מג
. להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר: ״שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיי״ (ויקרא כג, לו).
מד
. להקריב מנחת העומר ממחרת יום ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר: ״וַהֲבֵאתֶם אֵת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן״ (ויקרא כג, י).
מה
. להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר: ״וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים...״ (במדבר כח, כו) ״וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ...״ (במדבר כח, כז).
מו
. להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבים בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר: ״מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה״ (ויקרא כג, יז) ״וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם״ (שם, יח).
מז
. להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר: ״וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ [...] וַעֲשִׂיתֶם...״ (במדבר כט, א).
מח
. להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר: ״וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי...״ (במדבר כט, ז).
מט
. לעשות עבודת היום ביום הצום, שנאמר: ״בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר״ (ויקרא טז, ג), וכל העבודה הכתובה בפרשת ״אחרי מות״.
נ
. להוסיף קרבן בחג הסוכות, שנאמר: ״וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ״ (במדבר כט, יג).
נא
. להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת, כי רגל בפני עצמו הוא, שנאמר: ״בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״ (במדבר כט, לה).
נב
. לחוג ברגלים, שנאמר: ״שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי״ (שמות כג, יד).
נג
. להיראות ברגלים, שנאמר: ״שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ״ (שמות כג יז; שם לג, כג; דברים טז טז.
נד
. לשמוח ברגלים, שנאמר: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״ (דברים טז, יד).
נה
. לשחוט כבש הפסח, שנאמר: ״וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כָּל קְהַל ״ (שמות יב, ו).
נו
. לאכול בשר הפסח צלי בלילי חמישה עשר מניסן, שנאמר: ״וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר״ (שמות יב, ח).
נז
. לעשות פסח שני, שנאמר: ״בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר״ (במדבר ט, יא).
נח
. לאכול את בשר פסח שני על מצה ומרור, שנאמר: ״עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ״ (במדבר ט, יא).
נט
. לתקוע בחצוצרות על הקרבנות ובשעת הצרות, שנאמר: ״וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצוֹצְרֹת״ (במדבר י, י).
ס
. להיות כל קרבנות בהמה מיום שמיני והלאה, שנאמר: ״מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה״ (ויקרא כב, כז).
סא
. להיות כל קרבן בהמה תמים, שנאמר: ״תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן״ (ויקרא כב, כא).
סב
. למלוח כל קרבן, שנאמר: ״עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח״ (ויקרא ב, יג).
סג
. מעשה העולה, שנאמר: ״אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ״ (ויקרא א, ג).
סד
. מעשה חטאת, שנאמר: ״זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת״ (ויקרא ו, יח).
סה
. מעשה האשם, שנאמר: ״זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״ (ויקרא ז, א).
סו
. מעשה זבח השלמים, שנאמר: ״וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים״ (ויקרא ז, יא).
סז
. מעשה המנחה, שנאמר: ״וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה״ (ויקרא ב, א).
סח
. להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה, שנאמר: ״וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ״ (ויקרא ד, יג).
סט
. להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבים עליה כרת, שנאמר: ״וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא״ (ויקרא ה, א).
ע
. להקריב היחיד קרבן אם נסתפק לו אם חטא חטא שחייבים עליו חטאת או לא חטא, שנאמר: ״וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ״ (ויקרא ה, יז) וזה הוא נקרא אשם תלוי.
עא
. להקריב השוגג במעילה, או החוטא בגזילה, או בשפחה חרופה, או שכפר בפיקדון ונשבע; מביא קרבן אשם, וזה הוא הנקרא אשם ודאי.
עב
. להקריב קרבן עולה ויורד, שנאמר: ״ואם לא תגיע ידו״ (ויקרא ה,ז), ״ואם לא תשיג ידו״ (ויקרא ה,יא).
עג
. להתוודות לפני ה׳ מכל חטא שיעשה האדם, בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן, שנאמר: ״והתוודו, את חטאתם אשר עשו״ (במדבר ה,ז).
עד
. להקריב הזב קרבן אחר שיטהר, שנאמר: ״וכי יטהר הזב, מזובו״ (ויקרא טו,יג).
עה
. להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר, שנאמר: ״ואם טהרה, מזובה״ (ויקרא טו,כח).
עו
. להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר, שנאמר: ״ובמלאות ימי טוהרה״ (ויקרא יב,ו).
עז
. להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר, שנאמר: ״וביום השמיני ייקח״ (ויקרא יד,י).
עח
. לעשר הבהמה, שנאמר: ״וכל מעשר בקר וצאן״ (ויקרא כז,לב).
עט
. לקדש בכור הבהמה הטהורה ולהקריבו, שנאמר: ״כל הבכור אשר יולד״ (דברים טו,יט).
פ
. לפדות בכור אדם, שנאמר: ״אך פדה תפדה, את בכור האדם״ (במדבר יח,טו).
פא
. לפדות פטר חמור, שנאמר: ״ופטר חמור תפדה בשה״ (שמות לד,כ).
פב
. לערוף פטר חמור, שנאמר: ״ואם לא תפדה וערפתו״ (שמות יג,יג; שמות לד,כ).
פג
. להביא כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו, שנאמר: ״ובאת שמה״ (דברים יב,ה), ״והבאתם שמה״ (דברים יב,ו).