Daily Rambam

א. מִצְוָה רִאשׁוֹנָה מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה, לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ (שמות כ ב, דברים ה ו).

ב. לְיַחֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״ה׳ אֱלֹהֵינוּ, ה׳ אֶחָד״ (דברים ו, ד).

ג. לְאָהֳבוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְאָהַבְתָּ, אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ (דברים ו ה, יא א).

ד. לְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״אֶת-ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״ (דברים ו יג, י כ).

ה. לְהִתְפַּלַּל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ (שמות כג, כה) – עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה.

ו. לְדָבְקָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וּבוֹ תִדְבָּק״ (דברים י כ).

ז. לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ״ (דברים ו יג, י כ).

ח. לְהִדַּמּוֹת בִּדְרָכָיו הַטּוֹבִים וְהַיְּשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו״ (דברים כח, ט).

ט. לְקַדַּשׁ שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְנִקְדַּשְׁתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (ויקרא כב, לב).

י. לִקְרוֹת קִרְיַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״ (דברים ו, ז).

יא. לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְלַמְּדָהּ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ״ (דברים ו, ז).

יב. לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בָּרֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ״ (דברים ו, ח).

יג. לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בַּיָּד, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ״ (דברים ו, ח).

יד. לַעֲשׂוֹת צִיצִית, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת״ (במדבר טו, לח).

טו. לִקְבֹּעַ מְזוּזָה, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ״ (דברים ו ט; יא, כ).

טז. לְהַקְהִיל אֶת הָעָם לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמָר: ״הַקְהֵל אֶת הָעָם...״ (דברים לא, יב).

יז. לִכְתֹּב כָּל אִישׁ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת״ (דברים לא, יט).

יח. לִכְתֹּב הַמֶּלֶךְ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, יָתֵר עַל הָאֶחָד שֶׁלְּכָל אָדָם, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְכָתַב לוֹ אֵת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת״ (דברים יז, יח).

יט. לְבָרַךְ אַחַר הַמָּזוֹן, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ (דברים ח, י).

כ. לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ״ (שמות כה, ח).

כא. לְיִרְאָה מִבַּיִת זֶה, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ״ (ויקרא יט ל; כו, ב).

כב. לִשְׁמֹר בַּיִת זֶה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת״ (במדבר יח, ב).

כג. לִהְיוֹת הַלֵּוִי עוֹבֵד בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא״ (במדבר יח, כג).

כד. לְקַדַּשׁ הַכּוֹהֵן יָדָיו וְרַגְלָיו בְּשָׁעַת הָעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו...״ (שמות ל, יט).

כה. לַעֲרֹךְ נֵרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: ״יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו״ (שמות כז, כא).

כו. לְבָרַךְ הַכּוֹהֲנִים אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמָר: ״כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר ו, כג).

כז. לְהַסְדִּיר לֶחֶם וּלְבוֹנָה לִפְנֵי ה׳ בְּכָל שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְנָתַתָּ עַל הַשֻׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים״ (שמות כה, ל).

כח. לְהַקְטִיר קְטֹרֶת פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים״ (שמות ל, ז).

כט. לַעֲרֹךְ אֵשׁ בְּמִזְבַּח הָעוֹלָה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמָר: ״אֵשׁ תמיד תוקד על המזבח״ (ויקרא ו, ו).

ל. לְהָרִים הַדֶּשֶׁן מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: ״וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן״ (ויקרא ו, ג).

לא. לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר: ״וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנֶפֶשׁ״ (במדבר ה, ב).

לב. לחלוק כבוד לזרעו של אהרן, ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר: ״וְקִדַּשְׁתּוֹ״ (ויקרא כא, ח).

לג. להיות הכהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר: ״וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ...״ (שמות כח, ב).

לד. לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו, שנאמר: ״בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ״ (במדבר ז, ט).

לה. למשוח כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר: ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה״ (שמות ל, לא).

לו. להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדין כאחד, שנאמר: ״וְכִי יָבוֹא הַלֵּוִי...״ (דברים יח, ו) ״לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת״ (שם, ח).

לז. להיות הכהנים מיטמאין לקרוביהם, ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל, שנאמר: ״לָהּ יִטַּמָּא״ (ויקרא כא, ג).

לח. להיות כהן גדול נושא בתולה, שנאמר: ״וְהוּא אִשָּׁה בִּבְתוּלֶיהָ יִקָּח״ (ויקרא כא, יג).

לט. להקריב תמידין בכל יום, שנאמר: ״שְׁנַיִם לַיּוֹם עוֹלָה תָמִיד״ (במדבר כח, ג).

מ. להקריב כהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר: ״זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו״ (ויקרא ו, יג).

מא. להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר: ״וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְּבָשִׂים״ (במדבר כח, ט).

מב. להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר: ״וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ...״ (במדבר כח, יא).

מג. להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר: ״שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיי״ (ויקרא כג, לו).

מד. להקריב מנחת העומר ממחרת יום ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר: ״וַהֲבֵאתֶם אֵת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן״ (ויקרא כג, י).

מה. להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר: ״וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים...״ (במדבר כח, כו) ״וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ...״ (במדבר כח, כז).

מו. להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבים בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר: ״מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה״ (ויקרא כג, יז) ״וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם״ (שם, יח).

מז. להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר: ״וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ [...] וַעֲשִׂיתֶם...״ (במדבר כט, א).

מח. להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר: ״וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי...״ (במדבר כט, ז).

מט. לעשות עבודת היום ביום הצום, שנאמר: ״בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר״ (ויקרא טז, ג), וכל העבודה הכתובה בפרשת ״אחרי מות״.

נ. להוסיף קרבן בחג הסוכות, שנאמר: ״וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ״ (במדבר כט, יג).

נא. להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת, כי רגל בפני עצמו הוא, שנאמר: ״בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״ (במדבר כט, לה).

נב. לחוג ברגלים, שנאמר: ״שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי״ (שמות כג, יד).

נג. להיראות ברגלים, שנאמר: ״שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ״ (שמות כג יז; שם לג, כג; דברים טז טז.

נד. לשמוח ברגלים, שנאמר: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״ (דברים טז, יד).

נה. לשחוט כבש הפסח, שנאמר: ״וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כָּל קְהַל ״ (שמות יב, ו).

נו. לאכול בשר הפסח צלי בלילי חמישה עשר מניסן, שנאמר: ״וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר״ (שמות יב, ח).

נז. לעשות פסח שני, שנאמר: ״בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר״ (במדבר ט, יא).

נח. לאכול את בשר פסח שני על מצה ומרור, שנאמר: ״עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ״ (במדבר ט, יא).

נט. לתקוע בחצוצרות על הקרבנות ובשעת הצרות, שנאמר: ״וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצוֹצְרֹת״ (במדבר י, י).

ס. להיות כל קרבנות בהמה מיום שמיני והלאה, שנאמר: ״מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה״ (ויקרא כב, כז).

סא. להיות כל קרבן בהמה תמים, שנאמר: ״תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן״ (ויקרא כב, כא).

סב. למלוח כל קרבן, שנאמר: ״עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח״ (ויקרא ב, יג).

סג. מעשה העולה, שנאמר: ״אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ״ (ויקרא א, ג).

סד. מעשה חטאת, שנאמר: ״זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת״ (ויקרא ו, יח).

סה. מעשה האשם, שנאמר: ״זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״ (ויקרא ז, א).

סו. מעשה זבח השלמים, שנאמר: ״וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים״ (ויקרא ז, יא).

סז. מעשה המנחה, שנאמר: ״וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה״ (ויקרא ב, א).

סח. להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה, שנאמר: ״וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ״ (ויקרא ד, יג).

סט. להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבים עליה כרת, שנאמר: ״וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא״ (ויקרא ה, א).

ע. להקריב היחיד קרבן אם נסתפק לו אם חטא חטא שחייבים עליו חטאת או לא חטא, שנאמר: ״וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ״ (ויקרא ה, יז) וזה הוא נקרא אשם תלוי.

עא. להקריב השוגג במעילה, או החוטא בגזילה, או בשפחה חרופה, או שכפר בפיקדון ונשבע; מביא קרבן אשם, וזה הוא הנקרא אשם ודאי.

עב. להקריב קרבן עולה ויורד, שנאמר: ״ואם לא תגיע ידו״ (ויקרא ה,ז), ״ואם לא תשיג ידו״ (ויקרא ה,יא).

עג. להתוודות לפני ה׳ מכל חטא שיעשה האדם, בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן, שנאמר: ״והתוודו, את חטאתם אשר עשו״ (במדבר ה,ז).

עד. להקריב הזב קרבן אחר שיטהר, שנאמר: ״וכי יטהר הזב, מזובו״ (ויקרא טו,יג).

עה. להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר, שנאמר: ״ואם טהרה, מזובה״ (ויקרא טו,כח).

עו. להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר, שנאמר: ״ובמלאות ימי טוהרה״ (ויקרא יב,ו).

עז. להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר, שנאמר: ״וביום השמיני ייקח״ (ויקרא יד,י).

עח. לעשר הבהמה, שנאמר: ״וכל מעשר בקר וצאן״ (ויקרא כז,לב).

עט. לקדש בכור הבהמה הטהורה ולהקריבו, שנאמר: ״כל הבכור אשר יולד״ (דברים טו,יט).

פ. לפדות בכור אדם, שנאמר: ״אך פדה תפדה, את בכור האדם״ (במדבר יח,טו).

פא. לפדות פטר חמור, שנאמר: ״ופטר חמור תפדה בשה״ (שמות לד,כ).

פב. לערוף פטר חמור, שנאמר: ״ואם לא תפדה וערפתו״ (שמות יג,יג; שמות לד,כ).

פג. להביא כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו, שנאמר: ״ובאת שמה״ (דברים יב,ה), ״והבאתם שמה״ (דברים יב,ו).